תחילתו של המקום בשנות ה 50 המוקדמות. באותה התקופה הוצפה המדינה בגלי עליה גדולים שחלקם היו אנשים מבוגרים שהגיעו ממזרח אירופה ומארצות ערב. הם שוכנו במחנות עולים שאחד מהם היה כאן, על מחנה בריטי נטוש. במרוצת הזמן אחדים הצליחו להיקלט בחברה הישראלית שהלכה ונבנתה, אחרים נשארו מרוכזים במקום והיוו את הגרעין לאחד משרשרת מוסדות לטיפול בקשישים שבבעלות הג'וינט האמריקני תחת השם מלב"ן – מרכז לטיפול בעולים נחשלים.
הגדול מביניהם היה המוסד בפרדס חנה. בתחילה היה אמור המוסד לפתור בעיקר את הבעיות הכלכליות והחברתיות ע"י מתן מיטה ומזון. לצרכים הרפואיים הייתה קיימת מרפאה שהעניקה שרות אמבולטורי למקרים קלים ביותר ואם התעורר צורך לאשפוז הופנו החולים לאשפוז בבתי חולים שבסביבה ולעיתים גם למרחקים גדולים יותר.
הזדקנות האוכלוסייה הזו, ריבוי והחמרה של התחלואה והירידה במצב התפקודי של הקשישים, הכריחו את הנהלת המוסד להקים מערך רפואי הולך ומתפתח עם אפשרויות לאשפוז ולביצוע בדיקות עזר וטיפולים במקום. כך נפתחו מחלקות סיעוד, מחלקות תשושי נפש ומחלקות אקוטיות, מכון לשיקום, רנטגן, מעבדה, שרות סוציאלי, שרות דיאטה ועוד… .
ב 1.1.76 בשל צביונו הרפואי המובהק הועבר המוסד לבעלות משרד הבריאות.
עד סוף שנות ה -90 המרכז בעיקר התאפיין בטיפול סיעודי וכלל :
- חטיבת תשושים
- חטיבת תשושי נפש
- חטיבת סיעוד
- עצמאיים
בשנים האחרונות יחד עם הרפורמה בשירותי הבריאות ולאור השינויים בגיל האוכלוסיה והצרכים הרפואים, משנה המרכז את ייעודו לכיוון מחלקות אישפוז אקוטיות ופחות למחלקות טיפוליות כרוניות.
כיום בבית החולים קיימות 6 מחלקות אשפוז אקוטיות כשכל אחת מהן מתמחה בטחום טיפול רפואי ייחודי.
בנוסף למגמה זו הוכנסו משאבים טכנולוגיים רבים לבית החולים כולל גליון רפואי ממוחשב בכל מחלקות האשפוז.
הפיתוח בה לידי ביטוי גם בפיתוח הסביבתי , מעבר למחלקות במבנים חדשים העומדים בסטנדרטים הגבוהים הנדרשים כיום במערך האשפוז.
