ציוני דרך

תחילתו של המקום בשנות ה-50 המוקדמות, אז הוצפה המדינה בגלי עלייה גדולים, בחלקם של אוכלוסייה מבוגרת ממזרח אירופה ומארצות ערב. עולים אלה שוכנו במחנות עולים, שאחד מהם היה כאן, על מחנה בריטי נטוש. במרוצת הזמן חלק מהעולים הצליחו להיקלט בחברה הישראלית שהלכה ונבנתה. אחרים נשארו מרוכזים במקום והיוו את הגרעין לאחד משרשרת מוסדות לטיפול בקשישים שבבעלות הג'וינט האמריקני, תחת השם מלב"ן – מרכז לטיפול בעולים נחשלים. הגדול מביניהם היה המוסד בפרדס חנה.

בתחילה אמור היה המוסד לפתור בעיקר את הבעיות הכלכליות והחברתיות על ידי מתן מיטה ומזון. לצרכים הרפואיים הייתה קיימת מרפאה שהעניקה שירות אמבולטורי למקרים קלים ביותר ואם התעורר צורך באשפוז, הופנו החולים לאשפוז בבתי החולים בסביבה.

הזדקנות אוכלוסייה זו, ריבוי והחמרה של התחלואה והירידה במצב התפקודי של הקשישים, הכריחו את הנהלת המוסד להקים מערך רפואי הולך ומתפתח, עם אפשרויות לאשפוז ולביצוע בדיקות עזר וטיפולים במקום. כך נפתחו מחלקות סיעוד, מחלקות תשושי נפש ומחלקות אקוטיות, מכון שיקום, רנטגן, מעבדה, שירות סוציאלי, שירות דיאטה ועוד.

ב-1.1.76 בשל צביונו הרפואי המובהק, הועבר המוסד לבעלות משרד הבריאות.

עד סוף שנות ה-90 התאפיין המרכז בעיקר בטיפול סיעודי וכלל:

  • חטיבת תשושים
  • חטיבת תשושי נפש
  • חטיבת סיעוד
  • עצמאיים

בשנים האחרונות, יחד עם הרפורמה בשירותי הבריאות ולאור השינויים בגיל האוכלוסייה והצרכים הרפואיים, שינה המרכז את ייעודו לכיוון מחלקות אישפוז אקוטיות ופחות למחלקות טיפוליות כרוניות.

בנוסף למגמה זו הוכנסו משאבים טכנולוגיים רבים, כולל גיליון רפואי ממוחשב בכל מחלקות האשפוז.

הפיתוח בה לידי ביטוי גם בפיתוח הסביבתי ומעבר מחלקות למבנים חדשים, העומדים בסטנדרטים הגבוהים הנדרשים כיום במערך האשפוז.